לפני כשבוע חזרו התלמידים אל ספסל הלימודים. באותו הבוקר, בעודני ממהרת לפגישה, חלפתי על פני בית ספר תיכון הצמוד לביתי ומבעד לשער הכחול, לא יכולתי שלא לשים לב לחבורת הנערות והנערים שהתגודדו בחצר. נכנסתי למכונית ולאחר נסיעה קצרה מצאתי עצמי מפליגה בזיכרונות ונסחפת למחשבות על בית הספר.

לכל אחד יש זיכרונות מתקופת הלימודים. יש מי שחוויות הלימודים שלו נאספו על הספסל בקפיטריה, יש מי שגילו את סודות החיים בספסל האחורי של האוטובוס בטיול השנתי, אחרים בילו בספרייה ועוד כל מיני אירועים שכבר הספקתי לשכוח.
אני הייתי החרשנית מהשורה השנייה. למה שורה שנייה? נו באמת, מה חשבתם שאהיה, החרשנית מהשורה הראשונה?! ;- )

אם כבר מדברים על בית ספר, נראה לי שמאז שיעורי תנ"ך עם המורה האגדית שולה נתן, פיתחתי חרדה מחצאיות ושמלות המתרחבות באזור האגן. כבר אז גיליתי את הסכנה הטמונה בגזרה הזו לנשים כמוני, השייכות לאגן הים התיכון, והחרדה מ"תחת של מורה" ליוותה אותי עוד שנים רבות (מקווה ששולה, או כל מורה אחרת, תסלח לי… זה מה שקורה שמרבית השיעור את מפנה את הגב וכותבת על הלוח).  

במהלך השנים האופנה השתנתה (וגם המורות), שמלות וחצאיות בגזרת "A" החלו להופיע בכל החנויות, כך שלמדתי שדווקא נשים בעלות אגן רחב או ירכיים מלאות יכולות ליהנות מהגזרה ואף להדגיש מותניים וקרסוליים צרים באמצעותה. הכל תלוי, כמובן, בשילוב נכון עם פריטים עליונים צמודים ונעליים היוצרות אשליה של גובה ואורך.  

זהו, מאז כבר אין חרדות… בהצלחה לכל התלמידים והמורות!   

בגדים: golf \  עקבים ותכשיטים: אוסף פרטי \ צילום: נמרוד קפלוטו / שיער ואיפור: LISHE 

תודה לכם: regus – ramat hachayal