כשהגיתי את EIGHT30 רציתי לפתוח דלת לעולמי ולקיים מרחב בו נשות קריירה יוכלו לקבל השראה ורעיונות לשילוב אופנה וסטייל באורח החיים שלהן. מאז, כשעון שוויצרי מכוּון, אני כותבת, עורכת, מצלמת ומפיקה עבורכן תוכן, בתקווה שאצליח לגעת בכן. תרה אחר המראה המדויק, שישתלב עם המיקום הנכון ויספר סיפור מעניין, מזווית קצת שונה … פשוט ;-)
עד היום לא חשפתי את תהליך העבודה והיצירה שלי, למעט הבלחות קטנות וסרטוני "מאחורי הקלעים" ב-Instagram stories (למי מכן שהמושג אינו מוכר לה, לחיצה על תמונת הפרופיל בחשבון האינסטגרם שלי תגלה עולם תוכן שלם). אך כל תמונה "תמימה" אוצרת בתוכה שעות של עבודה, מַלְאֶכֶת מחשׁבת, דיונים, התפלפלויות עם נמרוד הצלם ובהייה מתמשכת בנקודה רחוקה בחלל (מעניין אם גם אתן בוהות כשאתן חושבות?).
אי שם בערבות אפריקה משוטטת לה, בגאווה, נמרה לבושה חצאית הדוקה ונעלי עקב.
… טוב נו, אולי לא. אבל בג'ונגל האורבני בו אני חיה היא מסתובבת לגמרי בחופשיות.
בוקר טוב, המנומר חזר!
לפני שאתן מחמיצות פנים, הרשו לי לפצוח בווידוי – המנומר הוא אחת ממגמות האופנה האהובות עליי. אין לי ממש הסבר לזה, כנראה ששעות של צפייה בפגי באנדי על עקבים גבוהים, לבושה מכנסיים מבריקים, חולצה מנומרת ושיער נפוח, עשו את שלהם בילדותי (…למי מכם שלא מכיר את הדמות, כנראה שלא גדלתם בשנות ה-80).
כשחושבים על זה, יש לי, אולי, ארבעה זוגות ג'ינס בארון …אם לא סופרים את אלה שאני שומרת כאתר הנצחה ליום שאצליח להיכנס אליהם ;- )
אתם קולטים?! בעשר השנים האחרונות (לפחות!) לא לבשתי מכנסי ג'ינס באמצע שבוע. לא כהים, לא שחורים או לבנים, לא יקרים ולא זולים.
זה לא שיש לי משהו נגד מכנסי ג'ינס חלילה, להיפך! הם הפריט הכי "קוּל" שיש וזה בדיוק העניין – זה לא הם, זאת אני.
אז נכון, לא לבשתי מכנסי ג'ינס לעבודה אף פעם, אבל בתחום העיסוק החדש שלי (איך אומרים יועץ תוכן ו"קְרִיאָייטִיב" בעברית? רעיונאי?! …נו באמת) זה בהחלט מקובל.
הבוקר, החלטתי לחזור אל אחת הכתבות האהובות עליי ולתת לה פרשנות חדשה בעזרתם של שני חברים מוכשרים דניאל בראון ודב נודלמן.