בוקר. הכתבה על שאנל עלתה לאוויר.
אני מוצפת גאווה, אך גם אחוזת מתח וציפייה, המהולים בלֵאוּת, לאחר ימים עמוסים ורבי מאמץ… אבל היי! לפחות יש לי איפור טוב המסתיר סימני עייפות ;- )
בחוץ גשום וסוער, תפאורה מושלמת לדרמה.
מכינה לעצמי קפה, מתיישבת על המיטה ותוך אנחת רווחה שואלת – מה הלאה? לאן ממשיכים מכאן?
אם נאמץ את תחזית המגזינים, הסתיו הקרוב יהיה פרחוני. כשחושבים על כך, יש משהו מעט מוזר בבחירה בפריחה ולבלוב דווקא בעונה המזוהה עם עלים נושרים ועצים עירומים. אך אולי עצם הניגוד הוא תכלית העניין – מתוך ה"אין" יצמח ה"יש".
פעמים רבות בחיי נבטו הצמיחה וההתחדשות בתקופות בהן היה אפור וקודר מסביב. החסך במשמעות או באמת, בער ולא הניח, עד כדי שהפך למנוע רב עוצמה המוביל לשינוי.
זה לא סוד שבחודשיים האחרונים אימצתי לעצמי תחום עיסוק חדש (איך אומרים יועץ תוכן ו"קְרִיאָייטִיב" בעברית? רעיונאי?! …נו באמת).
יצאתי לדרך עצמאית ומרגשת, לאחר שהשתעשעתי במחשבות רבות על משלח יד שישלב בין אהבתי לאסתטיקה וסטייל, לבין יכולת הביטוי המילולית והחזותית שלי.
החלטתי לזנוח את המרדף הבלתי פוסק אחר יוקרה וכסף, הרי ככל שיש לך מהם יותר התיאבון גובר. לָתוּר אחר אתגר, עניין ותוכן, גם אם הדרך לא בהכרח נוחה. לשנות סדרי עדיפויות.