טסתי לחופשה משפחתית ביוון. אולי אלה השורשים היווניים שלי (היי סלוניקי!) או אולי העובדה שנולדתי בקיץ, אבל שמש וחוף ים כחול הם הבילוי המועדף עליי.
יסלחו לי חבריי מטפסי ההרים ומיטיבי הלכת, אך אני מתקשה להבין את ההנאה מטיול מאתגר. מבחינתי, רביצה ובהייה בעוברים ושבים, תוך שתיית קוקטייל צונן, הם ענף ספורט שאני פשוט מצטיינת בו.
לפני כחודש עצרו אותי אנשי המכס לבדיקה בנמל התעופה.
ארבע אחר הצהריים, עת פסעתי בשמחה במסלול הירוק, פקד עליי המוכס – "את! בואי בבקשה. הכניסי את המזוודה למכונת השיקוף".
העמסתי את המזוודה על גבי המסוע והתפרצתי בצחוק מתגלגל. היה לי ברור שכשאפתח את מטלטליי הפקיד לא ידע את נפשו מרוב מבוכה.
"תגידי, מה יש לך במזוודה? יש לך יהלומים?" הוא שאל, בעודו מפנה מבט חמור סבר לעבר מסך השיקוף.
"מיד אראה לך אותם" אמרתי בבדיחות, תוך שאני מנסה לעצור את הצחוק הבלתי נשלט.
