מדריך הטרנדים של EIGHT30 לאביב – קיץ 2018
בוקר טוב, האביב כבר כאן!
שאלות קיומיות כמו "איפה תחגגו את ליל הסדר?" ממלאות את האוויר. עיצובים ודגמים חדשים צצים כמו פטריות אחרי הגשם ובמשרד שוב מחלקים תלושים לחג.
אז לפני שאתן ממהרות לבזבז את תווי השי על סירים לאמא שלכן, החלטתי לעשות סדר ולקבץ את רשימת הטרנדים שאתן חייבות לאמץ באביב – קיץ 2018.
חג המסכות הוא הניסוי הפסיכולוגי הכי מסקרן שמתרחש כאן מדי שנה.
תחשבו על זה, כולנו עוטים על עצמנו תחפושות ומסכות רק כדי להשתחרר ולהביא את עצמנו לעולם בלי פילטרים והגנות.
אם אנחנו חווים שחרור, שמחה ומרגישים קלילים… למה לא כל יום פורים?!
את הפרשנות האישית לסוגיית הפילטרים והמסכות אשאיר לכל אחד ואחת מכם, אך מסתבר שגם בנוגע לאופנה ועיצוב, מרביתנו מעדיפים את המציאות שלנו חדגונית – כן \ לא, שחור \ לבן.
שוב הגיע וָלֶנְטַיְן (יום האהבה) ושוב הוורוד והאדום מציפים את מדורי התוכן והפקות האופנה בניסיון לעורר בנו השראה… נו באמת, איזו קלישאה.
אני לא יודעת מה אתכם, אך בעיני צבעים רבים יכולים לתאר אהבה ויחסים יכולים ללבוש צורות שונות, כך שהתבנית המסורתית צרה מלהכיל את כולם.
אז כיון שאחוז הגברים הקוראים את הבלוג שלי עלה לאחרונה, החלטתי לחסוך את הלבבות אדומים ולדבר הפעם אל ליבם של שני המינים.
בוקר חורפי וגשום במיוחד, קרייני החדשות מדווחים על נזקי הסופה שהתחוללה במהלך הלילה ואני רק מתפללת לשעה אחת של הפוגה בכדי שאוכל לצלם את הכתבה הזאת. "כבר היו לי ימי צילום קשוחים", אני אומרת לעצמי תוך מבט מודאג לעבר השמיים, ומיד נזכרת באהבה והחום המתקבל מכם בעבור מראות מעוררי השראה.
אולי זו אני, אולי אתם… או השילוב של שנינו יחד שגורם לי לרצות להיות הכי טובה שיש. יצירתית, ייחודית, מגוונת ושונה. אך מה שבטוח, המרדף הבלתי מתפשר אחר שלמות מביא אותי, לא פעם, אל הקצה. לעמוד בקור מקפיא, רוח וגשם בבגדים קלים כדי ליצור פנטזיה או לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה בכדי לסיים מצגת ללקוח. ככה זה, אין שלווה לשאפתנים ;-)
השמועות על תעשיית האופנה הישראלית הן שמדובר בגילדה סגורה, תחרותית ומנוכרת.
"הכל אישי!" אמר לי פעם קולגה במהלך ויכוח מקצועי. על אף השמועות, החלטתי להימנע מדעות קדומות ולהיצמד לטוב. הייתי משוכנעת שאפגוש אנשים טובים באמצע הדרך… כנראה שאופטימיות היא שם המשחק.
אחת הנשים הראשונות שפרגנה ושמחה לשתף איתי פעולה הייתה מעצבת האופנה עינב צוקר, בעלת המותג הקרוי על שמה – "Zucker" (צוקר). הבלוג שלי היה אז בן חודשים ספורים (בינינו, יש מצב שאמא שלי והחברות שלה היו העוקבות היחידות), אבל עינב לא הציבה תנאים או שאלה שאלות. היא חייכה באדיבות והזמינה אותי לסטודיו המקסים שלה. היום, במרחק שנתיים וקצת, החלטתי לתת למעצבת המוכשרת מקום של כבוד במועדון נשות הקריירה, המהוות מקור השראה עבורי.