ים המסמכים שמסביב
על שמלתי דְּיוֹ של עט מרוח
אלף הודעות ממתינות בתיבה
לשמחתי, בשבועות אוכל לנוח
בכל פעם שמגיע חג השבועות המגזינים מתמלאים תמונות של נערות רכות ונוגות, עם לחיים ורודות, באמצע שדה שיבולים מזהיב. התמונות הללו תמיד גורמות לי לתהות מי הן הנשים האלה, היוצאות לְרַנֵּן בגנים?!
… אני לא יודעת מה איתך, אבל בתל אביב אין שדה שיבולים וגם לא ממש יצא לי לקפץ בשדות בעשור האחרון. לכל היותר, מצאתי עצמי מפזזת לצלילי שירי ילדים עם האחיינית שלי באמצע הסלון.
יוני בפתח ובינינו, אין לי מושג לאן נעלמו מרס, אפריל ומאי… איפה הייתי?! מה עשיתי???
אין מדובר בתלונה חלילה, הקיץ אהוב עליי במיוחד, אך הפעם נדמה כי הוא מיהר מאד להגיע. הלא כן?
אז לפני שיהיה פה חם ונמהר לפשוט בגדים ולבלות בים. לפני שכולם במשרד יצאו לחופשה עם הילדים או יטוסו לחו"ל למסיבות רווקים ולפני שתחל מלחמת המינים בין גברים ונשים על עוצמת המזגנים, רציתי לחלוק כמה טיפים אופנתיים לעונה שבפתח.
"עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" – כתבתי את המשפט לפני כשנה על הראי שלי, כדי שבכל בוקר כשאביט בו אזכור שחלומות עשויים להתגשם אם רק ארשה לעצמי להעז ולנסות.
מאז, בחנתי גבולותיי מדי יום, הרשתי לעצמי לצאת ממרחב הנוחות, זה לא תמיד היה קל, ולתדהמתי התקבצו להם, בזה אחר זה, אירועים מרגשים שהוכיחו לי שוב ושוב שכל העולם פרוס לפניי.
בעוד כמה ימים יחול יום העצמאות. אני לא יודעת מה איתך, אבל מדובר באחד הימים האהובים עליי בשנה.
אמנם היציאה לרחוב כרוכה בסיכון שזב חוטם ישלוף תרסיס שלג או חוטי פלסטיק שימצאו דרכם לבגדיך, אך מהו הסיכון לעומת העונג הצרוף שבצפייה בטקס הדלקת המשואות ומסדר הדגלנים, מופע זיקוקי הדינור, אכילת מנה פלאפל, וריקוד לצלילי שירים כחול-לבן?
ישנם צירופים שרק ישראלי יוכל להבין (סילחו לי לרגע חבריי החיים בחו"ל) – צפירת דומיה וזיקוקי דינור. טקסי זיכרון ו"על האש". לכל איש יש שם ויש לי יום יום חג.
ככה זה, ימי הזיכרון שזורים במרקם חיינו והם חלק בלתי נפרד מהיותנו ישראליים. לכן החלטתי גם בשבוע מיוחד זה לפרסם כתבת אופנה, אך הפעם להקדיש אותה לאלה שבעל כורחם עיצבו את ההיסטוריה המיוחדת שלנו. לספר את סיפורו של יהודי אחד, כדי שאולי דרכו נזכור כולנו את שכמותו.