לפני יומיים חל יום וָלֶנְטַיְן (Valentine's day). וָלֶנְטַיְן הוא מן יום כזה שאם נתפסתם בו לא מוכנים אתם תזכרו אותו (…במקרה הגרוע יותר, יזכירו לכם אותו) למשך המון זמן.
אם אתם בזוגיות ושכחתם לקנות זר פרחים, פרלינים מתוקים או להזמין מקום במסעדה, הכניסה הביתה על אחריותכם בלבד. אם אתם רווקים, היציאה החוצה בגפכם היא על אחריותכם בלבד. כלומר, לא באמת משנה מה הסטטוס שלכם, הדשא של השכן תמיד יראה ירוק ומבריק יותר.
אני אוהבת לסיים יום עבודה בארוחה טובה או במפגש חברי. להשיל מעצמי את הרצינות, כובד אחריות המשימות, המטלות ופשוט לתת לעצמי להיות מי שבא לי. הימים שלי דיי עמוסים, לעיתים שעות העבודה מתארכות ושעון המשרד מורה לי פעמיים על השעה שמונה שלושים באותו היום, כך שאני נדרשת לארוז את חפציי, להיכנס למכונית ולעבור במעבר חד למציאות מקבילה ושונה לגמרי. תזכירו לי איפה עובדת הגברת פרטון?! "תשע עד חמש" נשמע לי כמו יום עבודה מקסים! לתשומת לבה של הקוראת דולי – זה הזמן להוציא גרסה מעודכנת לשיר, שבע זה לגמרי החמש החדש ;- )
