חג המסכות הוא הניסוי הפסיכולוגי הכי מסקרן שמתרחש כאן מדי שנה.
תחשבו על זה, כולנו עוטים על עצמנו תחפושות ומסכות רק כדי להשתחרר ולהביא את עצמנו לעולם בלי פילטרים והגנות.
אם אנחנו חווים שחרור, שמחה ומרגישים קלילים… למה לא כל יום פורים?!
את הפרשנות האישית לסוגיית הפילטרים והמסכות אשאיר לכל אחד ואחת מכם, אך מסתבר שגם בנוגע לאופנה ועיצוב, מרביתנו מעדיפים את המציאות שלנו חדגונית – כן \ לא, שחור \ לבן.
שוב הגיע וָלֶנְטַיְן (יום האהבה) ושוב הוורוד והאדום מציפים את מדורי התוכן והפקות האופנה בניסיון לעורר בנו השראה… נו באמת, איזו קלישאה.
אני לא יודעת מה אתכם, אך בעיני צבעים רבים יכולים לתאר אהבה ויחסים יכולים ללבוש צורות שונות, כך שהתבנית המסורתית צרה מלהכיל את כולם.
אז כיון שאחוז הגברים הקוראים את הבלוג שלי עלה לאחרונה, החלטתי לחסוך את הלבבות אדומים ולדבר הפעם אל ליבם של שני המינים.
אם נאמץ את תחזית המגזינים, הסתיו הקרוב יהיה פרחוני. כשחושבים על כך, יש משהו מעט מוזר בבחירה בפריחה ולבלוב דווקא בעונה המזוהה עם עלים נושרים ועצים עירומים. אך אולי עצם הניגוד הוא תכלית העניין – מתוך ה"אין" יצמח ה"יש".
פעמים רבות בחיי נבטו הצמיחה וההתחדשות בתקופות בהן היה אפור וקודר מסביב. החסך במשמעות או באמת, בער ולא הניח, עד כדי שהפך למנוע רב עוצמה המוביל לשינוי.