החורף הישראלי מעט מתעתע, למעשה נראה שזו המדינה היחידה בעולם שאתה יכול להשתזף בים בחודש פברואר ושבוע לאחר מכן לחטוף דלקת ריאות בשל גל קור לא סביר.
יתכן וזו מהות הישראליות – מגוונת ולא צפויה, לעתים אף קיצונית ובעיקר תמנע ממך להשתבלל באדישותך. אולי זו אף מהותה של חוויית היצירה – רגע אחד השמש זורחת, מתפתחת לה תפרחת, ורגע אחר השמיים מתקדרים ואתה מוצף.
עכשיו, קחו את הנתון הזה ונסו לנהל בלוג אופנה …
לפני יומיים חל יום וָלֶנְטַיְן (Valentine's day). וָלֶנְטַיְן הוא מן יום כזה שאם נתפסתם בו לא מוכנים אתם תזכרו אותו (…במקרה הגרוע יותר, יזכירו לכם אותו) למשך המון זמן.
אם אתם בזוגיות ושכחתם לקנות זר פרחים, פרלינים מתוקים או להזמין מקום במסעדה, הכניסה הביתה על אחריותכם בלבד. אם אתם רווקים, היציאה החוצה בגפכם היא על אחריותכם בלבד. כלומר, לא באמת משנה מה הסטטוס שלכם, הדשא של השכן תמיד יראה ירוק ומבריק יותר.
אני אוהבת לסיים יום עבודה בארוחה טובה או במפגש חברי. להשיל מעצמי את הרצינות, כובד אחריות המשימות, המטלות ופשוט לתת לעצמי להיות מי שבא לי. הימים שלי דיי עמוסים, לעיתים שעות העבודה מתארכות ושעון המשרד מורה לי פעמיים על השעה שמונה שלושים באותו היום, כך שאני נדרשת לארוז את חפציי, להיכנס למכונית ולעבור במעבר חד למציאות מקבילה ושונה לגמרי. תזכירו לי איפה עובדת הגברת פרטון?! "תשע עד חמש" נשמע לי כמו יום עבודה מקסים! לתשומת לבה של הקוראת דולי – זה הזמן להוציא גרסה מעודכנת לשיר, שבע זה לגמרי החמש החדש ;- )
אתן מכירות את הבקרים האלה, בהם אתן ניצבות מול הארון בהשתהות, סוקרות את כל הבגדים והם מבחינתם מחזירים לכן מבט חלול, מתכרבלים בעצלות בתוך עצמם, וממלמלים "שחררי אותנו… לא היום". בקרים בהם הארון נראה חיוור, מיושן ומנומנם, עד כדי כך שהפיג'מה נראית כאפשרות לא רעה בכלל ואפילו "מתכתבת" באופן מושלם עם השטיח במשרד?
אגלה לכן סוד, יש לי טְרִיק קטן שאני שומרת לימים כאלה בהם הגוף התעורר לפני הראש, ימים בהם "אין לי מה ללבוש" – אביזרי אופנה (אַקְסֵסוֹרִיז)!
