ישנם צירופים שרק ישראלי יוכל להבין (סילחו לי לרגע חבריי החיים בחו"ל) – צפירת דומיה וזיקוקי דינור. טקסי זיכרון ו"על האש". לכל איש יש שם ויש לי יום יום חג.
ככה זה, ימי הזיכרון שזורים במרקם חיינו והם חלק בלתי נפרד מהיותנו ישראליים. לכן החלטתי גם בשבוע מיוחד זה לפרסם כתבת אופנה, אך הפעם להקדיש אותה לאלה שבעל כורחם עיצבו את ההיסטוריה המיוחדת שלנו. לספר את סיפורו של יהודי אחד, כדי שאולי דרכו נזכור כולנו את שכמותו.
כל העצים לבשו ירוק, אני לבשתי ג'ינס וכובע… כי סוף סוף יצאתי לחופשה!
כמה כיף לקחת הפוגה וללבוש בגדי נופש או את "הבגדים של יום שישי", כפי שאני מכנה אותם. רק מי שעובדת במקום עבודה שיש בו קוד לבוש מחייב ומוקפד תבין זאת – יש מדף אחד קטן בארון בו מונחים להם בגדי הדרור והחירות. הג'ינס, הגופיה, חולצת ה-T וכל שאר הפריטים האהובים השייכים לעולם שמחוץ למשרד.
במהלך השבוע אני מוצאת עצמי מביטה, לא פעם, על המדף הזה ואף משלבת פריט אחד ממנו עם מראה מחויט. אך אין תחושה משמחת יותר מלארוז את בגדי החופשה לתוך תיק.
בעוד כמה ימים נלבש את מיטב מחלצותינו, נאסף סביב שולחן ונשאל "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"
שאלה טובה. מה באמת השתנה?
ישנם דברים שכנראה לעולם לא ישתנו, כמו גשם בוצי על חלון נקי לפני ליל הסדר או דיון בשאלה הקיומית האם להמשיך לקרא את סיפור ההגדה לאחר הארוחה?
אך חלפה עונה, האביב מלבלב מסביב ושינוי ניכר באויר. אז מה צפוי לנו באביב – קיץ 2016? ומה צפוי לי?
כבר כמה חודשים שאני מדלגת בין עולמות שונים ובוחנת את מקומי ביניהם – שוק ההון ועולם האופנה.
לעיתים, מרשה לעצמי לחלום ולפנטז על "מה יכול היה להיות אילו…" אך אם להיות כנה, מעולם מחשבותיי לא הרחיקו לכת עד סדרת האירועים המרגשים והמפתיעים שאירעו בשבוע החולף.
תחילתם, בשיחת טלפון מחברת זדקה עיצובים, שביקשה שאגבש עבורה רעיון אופנתי, אפיק ואצטלם למסע שיווק ויחסי ציבור חדש שלה. המשך בהודעה אישית ומפתיעה ממנכ"ל בית האופנה Chloé, שהובילה למפגש מרגש ושיחות ארוכות ועמוקות עם אחד האנשים המרתקים שפגשתי בחיי. תודה לאלוהי האינטרנט!
יש משפט שאומר – אם את רוצה לדעת כיצד תיראי בעוד עשרים שנה, עלייך להביט על אמא שלך.
אבוש אל תיפגע, אבל אני ממש מקווה שהאימרה הזו נכונה.
אמנם אמא שלי מנהלת מכון יופי והיא גורו בענייני סטייל וטיפוח כשלעצמה, בעוד פוטנציאל הקמטים שלי גבוה יותר כעורכת דין בשוק ההון. אך אם לבחון את העניין לעומקו, צפויה לי דרך ארוכה ומאתגרת עד שאהיה אשת קריירה, אם ורעיה מצליחה ומעוררת השראה כמוה.
…אני רק מקווה שאדע להפעיל את השלט של הטלוויזיה במיומנות גבוהה יותר (מה הקטע של אמהות ומוצרי אלקטרוניקה?!)