טסתי לחופשה משפחתית ביוון. אולי אלה השורשים היווניים שלי (היי סלוניקי!) או אולי העובדה שנולדתי בקיץ, אבל שמש וחוף ים כחול הם הבילוי המועדף עליי.
יסלחו לי חבריי מטפסי ההרים ומיטיבי הלכת, אך אני מתקשה להבין את ההנאה מטיול מאתגר. מבחינתי, רביצה ובהייה בעוברים ושבים, תוך שתיית קוקטייל צונן, הם ענף ספורט שאני פשוט מצטיינת בו.
מכירים את הרגע הזה שאתם מסתכלים על תמונה מעברכם במבוכה וממלמלים "אלוהים ישמור! אין לתאר שנראיתי כך פעם"?
אתן לכם רמז, מדובר בדרך כלל בתמונה מאיזו מסיבת כיתה, טיול שנתי או אירוע משפחתי, אליו התכוננתם זמן רב והשקעתם מחשבה ושעות מול הראי.
יש לי כמה תמונות כאלה, אך הזכורה מכולן היא תמונה שצולמה במסיבת הגיוס שלי לצבא – לבושה בשמלת מקסי מקטיפה סגולה, אודם בצבע חום, שיער ארוך וגבות דקות ומחודדות. אין לי את זה ביותר מביך! אגב, במשך שנים התמונה האומללה הזו הוצגה לכל עובר ושב במשרדו של אבי (אבא, אם לא השמדת אותה עדיין, זה הזמן לעשות זאת).
מה חשבתי לעצמי כשהרכבתי את המראה הכבד הזה?! אין סיכוי שבאמת חשבתי שאני אופנתית ומגניבה… אבל אז חזרה לחיי הקטיפה.