אתן מכירות את הבקרים האלה, בהם אתן ניצבות מול הארון בהשתהות, סוקרות את כל הבגדים והם מבחינתם מחזירים לכן מבט חלול, מתכרבלים בעצלות בתוך עצמם, וממלמלים "שחררי אותנו… לא היום". בקרים בהם הארון נראה חיוור, מיושן ומנומנם, עד כדי כך שהפיג'מה נראית כאפשרות לא רעה בכלל ואפילו "מתכתבת" באופן מושלם עם השטיח במשרד?
אגלה לכן סוד, יש לי טְרִיק קטן שאני שומרת לימים כאלה בהם הגוף התעורר לפני הראש, ימים בהם "אין לי מה ללבוש" – אביזרי אופנה (אַקְסֵסוֹרִיז)!
