כשחושבים על זה, יש לי, אולי, ארבעה זוגות ג'ינס בארון …אם לא סופרים את אלה שאני שומרת כאתר הנצחה ליום שאצליח להיכנס אליהם ;- )
אתם קולטים?! בעשר השנים האחרונות (לפחות!) לא לבשתי מכנסי ג'ינס באמצע שבוע. לא כהים, לא שחורים או לבנים, לא יקרים ולא זולים.
זה לא שיש לי משהו נגד מכנסי ג'ינס חלילה, להיפך! הם הפריט הכי "קוּל" שיש וזה בדיוק העניין – זה לא הם, זאת אני.
אז נכון, לא לבשתי מכנסי ג'ינס לעבודה אף פעם, אבל בתחום העיסוק החדש שלי (איך אומרים יועץ תוכן ו"קְרִיאָייטִיב" בעברית? רעיונאי?! …נו באמת) זה בהחלט מקובל.
הבוקר, החלטתי לחזור אל אחת הכתבות האהובות עליי ולתת לה פרשנות חדשה בעזרתם של שני חברים מוכשרים דניאל בראון ודב נודלמן.
בית האופנה שאנל (CHANEL) הזמין אותי להיפגש בפריז. מפה לשם, יצא שיתוף פעולה :- )
"על איזה ענן את חיה?!" אתם בטח שואלים.
בינינו, גם אני שואלת את עצמי את אותה השאלה. רצף החוויות הקיצוניות המלווה אותי בחודשים האחרונים הזוי עד כדי כך, שאני כותבת מילים אלה וצוחקת לעצמי – "מי יאמין לי???"