"באה לים?" הן צמד המילים שבחיים לא אמרתי במהלך יום עבודה (… לצערי). אך ישנן ברות מזל שבשבילן הים הוא חלל עבודה והשמש היא מנורת השולחן, לאורה הן מנהלות קריירה.
במסגרת סדרת הכתבות על נשות קריירה המהוות מקור השראה עבורי, החלטתי לארח השבוע אישה מרשימה שהפכה את הים לקריירה מפוארת. אלופה אמיתית עם קבלות (!!!) – עו"ד ורד בוסקילה, שייטת אולימפית לשעבר וסמנכ"ל פיתוח עסקי וניהול פרויקטים בוועד האולימפי הישראלי.
השמועות על תעשיית האופנה הישראלית הן שמדובר בגילדה סגורה, תחרותית ומנוכרת.
"הכל אישי!" אמר לי פעם קולגה במהלך ויכוח מקצועי. על אף השמועות, החלטתי להימנע מדעות קדומות ולהיצמד לטוב. הייתי משוכנעת שאפגוש אנשים טובים באמצע הדרך… כנראה שאופטימיות היא שם המשחק.
אחת הנשים הראשונות שפרגנה ושמחה לשתף איתי פעולה הייתה מעצבת האופנה עינב צוקר, בעלת המותג הקרוי על שמה – "Zucker" (צוקר). הבלוג שלי היה אז בן חודשים ספורים (בינינו, יש מצב שאמא שלי והחברות שלה היו העוקבות היחידות), אבל עינב לא הציבה תנאים או שאלה שאלות. היא חייכה באדיבות והזמינה אותי לסטודיו המקסים שלה. היום, במרחק שנתיים וקצת, החלטתי לתת למעצבת המוכשרת מקום של כבוד במועדון נשות הקריירה, המהוות מקור השראה עבורי.
בוקר טוב לחולמי החלומות!
כן, כן… אתם שם. אלה עם הרעיונות המדהימים שקמים כל יום בבוקר, מחכים לאושר, אבל לחיים אין מקום ביומן.
אז יש סיבות, תירוצים, נימוקים, אבל בינינו – למה לא עכשיו?
אתם נעים באי נוחות בכיסא ברגעים אלה? טוב מאד! אך לפני הכל, כדאי שיהיה ברור – אין צורך בתנועות חדות, יציאה להרפתקאות כלכליות או התפטרות חלילה. אפשר לנסות, לטעום, לבחון ומאוחר יותר לקבל החלטות. אגב, אחרי שהתקבלה החלטה, רצוי לשאול שאלות. לבדוק האם השביל בו בחרתם מוביל אתכם למקום אליו כיוונתם או שמא ראוי לבחון שינוי נתיב?
