אי שם בערבות אפריקה משוטטת לה, בגאווה, נמרה לבושה חצאית הדוקה ונעלי עקב.
… טוב נו, אולי לא. אבל בג'ונגל האורבני בו אני חיה היא מסתובבת לגמרי בחופשיות.
בוקר טוב, המנומר חזר!
לפני שאתן מחמיצות פנים, הרשו לי לפצוח בווידוי – המנומר הוא אחת ממגמות האופנה האהובות עליי. אין לי ממש הסבר לזה, כנראה ששעות של צפייה בפגי באנדי על עקבים גבוהים, לבושה מכנסיים מבריקים, חולצה מנומרת ושיער נפוח, עשו את שלהם בילדותי (…למי מכם שלא מכיר את הדמות, כנראה שלא גדלתם בשנות ה-80).
מכירים את הרגע הזה שאתם מסתכלים על תמונה מעברכם במבוכה וממלמלים "אלוהים ישמור! אין לתאר שנראיתי כך פעם"?
אתן לכם רמז, מדובר בדרך כלל בתמונה מאיזו מסיבת כיתה, טיול שנתי או אירוע משפחתי, אליו התכוננתם זמן רב והשקעתם מחשבה ושעות מול הראי.
יש לי כמה תמונות כאלה, אך הזכורה מכולן היא תמונה שצולמה במסיבת הגיוס שלי לצבא – לבושה בשמלת מקסי מקטיפה סגולה, אודם בצבע חום, שיער ארוך וגבות דקות ומחודדות. אין לי את זה ביותר מביך! אגב, במשך שנים התמונה האומללה הזו הוצגה לכל עובר ושב במשרדו של אבי (אבא, אם לא השמדת אותה עדיין, זה הזמן לעשות זאת).
מה חשבתי לעצמי כשהרכבתי את המראה הכבד הזה?! אין סיכוי שבאמת חשבתי שאני אופנתית ומגניבה… אבל אז חזרה לחיי הקטיפה.
כל מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מטיפה לצבעוניות – "צבעים, צבעים, צבעים!" להתנסות בגוונים חדשים, לחשוב מחוץ לקופסא ולאמץ מראה ייחודי.
אך מדי כמה עונות בולט בנוכחותו הצבע הזה, שהופך כל ביקור בחנות בגדים למסע בזמן, כאילו חזרתי לאפסנאות היחידתית. שם, ממרומי גבעות הפלנלית והררי מדים בלויים ומקומטים, אי אפשר שלא לזכור את מבטו המשועשע והזחוח של האיש הכי חשוב בסביבה. הסטייליסט המכריע גורלות וקובע עתידות, מי תהיה פצצה מדוגמת ומי להלצה ממורמרת – האפסנאי.
במילים אחרות, גם אני, כמו ישראלים רבים, מגלה זהירות וחשדנות כלפי הגוון הירקרק הזה. בכל זאת, חמש שנים בצבא עשו את שלהם (סגן כוכבית אקוניס, נעים מאד).
שנה חדשה בפתח ואם להביט לאחור, אין ספק שהשנה החולפת היתה משמעותית, מרגשת ומעצבת במיוחד. קיבלתי כמה החלטות אמיצות, עליהן כתבתי בעבר, הגשמתי לא מעט חלומות, אך יותר מכל חוויתי חוויות. העליתי את חיי על נתיב חדש ועתה, עת להורות למערכת בקרת השיוט להמשיך באותה המהירות ולאמץ החלטות ומטרות לשנה החדשה.
אם נאמץ את תחזית המגזינים, הסתיו הקרוב יהיה פרחוני. כשחושבים על כך, יש משהו מעט מוזר בבחירה בפריחה ולבלוב דווקא בעונה המזוהה עם עלים נושרים ועצים עירומים. אך אולי עצם הניגוד הוא תכלית העניין – מתוך ה"אין" יצמח ה"יש".
פעמים רבות בחיי נבטו הצמיחה וההתחדשות בתקופות בהן היה אפור וקודר מסביב. החסך במשמעות או באמת, בער ולא הניח, עד כדי שהפך למנוע רב עוצמה המוביל לשינוי.