אי שם בערבות אפריקה משוטטת לה, בגאווה, נמרה לבושה חצאית הדוקה ונעלי עקב.
… טוב נו, אולי לא. אבל בג'ונגל האורבני בו אני חיה היא מסתובבת לגמרי בחופשיות.
בוקר טוב, המנומר חזר!
לפני שאתן מחמיצות פנים, הרשו לי לפצוח בווידוי – המנומר הוא אחת ממגמות האופנה האהובות עליי. אין לי ממש הסבר לזה, כנראה ששעות של צפייה בפגי באנדי על עקבים גבוהים, לבושה מכנסיים מבריקים, חולצה מנומרת ושיער נפוח, עשו את שלהם בילדותי (…למי מכם שלא מכיר את הדמות, כנראה שלא גדלתם בשנות ה-80).
בוקר. הכתבה על שאנל עלתה לאוויר.
אני מוצפת גאווה, אך גם אחוזת מתח וציפייה, המהולים בלֵאוּת, לאחר ימים עמוסים ורבי מאמץ… אבל היי! לפחות יש לי איפור טוב המסתיר סימני עייפות ;- )
בחוץ גשום וסוער, תפאורה מושלמת לדרמה.
מכינה לעצמי קפה, מתיישבת על המיטה ותוך אנחת רווחה שואלת – מה הלאה? לאן ממשיכים מכאן?
מעולם לא לבשתי מכנסי ג'ינס לעבודה.
כשחושבים על זה, יש לי, אולי, ארבעה זוגות ג'ינס בארון …אם לא סופרים את אלה שאני שומרת כאתר הנצחה ליום שאצליח להיכנס אליהם ;- )
אתם קולטים?! בעשר השנים האחרונות (לפחות!) לא לבשתי מכנסי ג'ינס באמצע שבוע. לא כהים, לא שחורים או לבנים, לא יקרים ולא זולים.
זה לא שיש לי משהו נגד מכנסי ג'ינס חלילה, להיפך! הם הפריט הכי "קוּל" שיש וזה בדיוק העניין – זה לא הם, זאת אני.
אז נכון, לא לבשתי מכנסי ג'ינס לעבודה אף פעם, אבל בתחום העיסוק החדש שלי (איך אומרים יועץ תוכן ו"קְרִיאָייטִיב" בעברית? רעיונאי?! …נו באמת) זה בהחלט מקובל.
הבוקר, החלטתי לחזור אל אחת הכתבות האהובות עליי ולתת לה פרשנות חדשה בעזרתם של שני חברים מוכשרים דניאל בראון ודב נודלמן.
לכתבה המקורית (נובמבר 2015) ראו קישור – DENIM
ישנם דברים שאני כנראה לעולם לא אצליח להבין. המח הגברי למשל.
אתן לך דוגמא – קמת בבוקר, התארגנת, השקעת, לבשת את הבגד הכי אופנתי שלך ונסעת לעבודה. בפינת הקפה פגשת חבר. הוא הסתכל בך ארוכות ואז… המשפט הכי מוצלח שהוא חילץ מעצמו קשור בכלל בקבוצת כדורגל.
אין לתאר! את משוכנעת שהחולצה האדומה שלך היא סמל הנשיות והפיתוי והוא רואה בך אוהדת "הפועל". לכי תביני :- )