אם נאמץ את תחזית המגזינים, הסתיו הקרוב יהיה פרחוני. כשחושבים על כך, יש משהו מעט מוזר בבחירה בפריחה ולבלוב דווקא בעונה המזוהה עם עלים נושרים ועצים עירומים. אך אולי עצם הניגוד הוא תכלית העניין – מתוך ה"אין" יצמח ה"יש".
פעמים רבות בחיי נבטו הצמיחה וההתחדשות בתקופות בהן היה אפור וקודר מסביב. החסך במשמעות או באמת, בער ולא הניח, עד כדי שהפך למנוע רב עוצמה המוביל לשינוי.
לפני כשבוע חזרו התלמידים אל ספסל הלימודים. באותו הבוקר, בעודני ממהרת לפגישה, חלפתי על פני בית ספר תיכון הצמוד לביתי ומבעד לשער הכחול, לא יכולתי שלא לשים לב לחבורת הנערות והנערים שהתגודדו בחצר. נכנסתי למכונית ולאחר נסיעה קצרה מצאתי עצמי מפליגה בזיכרונות ונסחפת למחשבות על בית הספר.
לכל אחד יש זיכרונות מתקופת הלימודים. יש מי שחוויות הלימודים שלו נאספו על הספסל בקפיטריה, יש מי שגילו את סודות החיים בספסל האחורי של האוטובוס בטיול השנתי, אחרים בילו בספרייה ועוד כל מיני אירועים שכבר הספקתי לשכוח.
אני הייתי החרשנית מהשורה השנייה. למה שורה שנייה? נו באמת, מה חשבתם שאהיה, החרשנית מהשורה הראשונה?! ;- )
זה לא סוד שבחודשיים האחרונים אימצתי לעצמי תחום עיסוק חדש (איך אומרים יועץ תוכן ו"קְרִיאָייטִיב" בעברית? רעיונאי?! …נו באמת).
יצאתי לדרך עצמאית ומרגשת, לאחר שהשתעשעתי במחשבות רבות על משלח יד שישלב בין אהבתי לאסתטיקה וסטייל, לבין יכולת הביטוי המילולית והחזותית שלי.
החלטתי לזנוח את המרדף הבלתי פוסק אחר יוקרה וכסף, הרי ככל שיש לך מהם יותר התיאבון גובר. לָתוּר אחר אתגר, עניין ותוכן, גם אם הדרך לא בהכרח נוחה. לשנות סדרי עדיפויות.